מתי בתקשורת נזכרים ברפואה השיקומית? לאחר מלחמות ופיגועים, לאור התאוששות תפקודית "דרמטית" של נכה, או לאחר מגפה. פעם הייתה מגפת שיתוק הילדים שהותירה נכים צעירים רבים. או-אז התקשורת (הצנועה של אותם ימים) תיארה את בתי החולים, המוסדות ומועדוני ספורט הנכים שטיפלו בנכי שיתוק הילדים. אט-אט נשכחו מערכות השיקום. וכעת, שוב מופיעים מאמרים המדברים בשבח מערכות השיקום המטפלים באלה שתוצאות מגפת הקורונה הותירו בהם צלקות רבות וממושכות.

שירותי שיקום אינם מובנים מאליהם. ישנן ארצות רבות בהן נעדרים אף היום שירותי השיקום. מדינה מודרנית, פתוחה, דמוקרטית  וליברלית מכלילה בדרך כלל את שירותי השיקום במערך הרפואי שלה, במקביל לשירותים הטיפוליים והמניעתיים. שיקום שלאחר פציעה, תאונה או מחלה, מתקיים באשפוז, במרפאות או אף בבית הנכה. ברור שבמידה ולא חלה החלמה תפקודית מלאה,  נותרת נכות או ליקוי תפקודי, המחייבים טיפול שיקומי ע"י צוות רב מקצועי. השיקום הרפואי המודרני התפתח לאחר מלחמת העולם הראשונה והשנייה, כאשר נכים, פצועים, וחולים רבים הציפו את העולם. משנות העשרים ואילך החלה לשרור אוירה הומניסטית יותר, סוציאליסטית, מתחשבת , שהעלתה על נס את הדאגה לזולת ולחלשים שבחברה. במקביל, החלה התארגנות קבוצות לחץ של נכים, החלה תחיקה מתקדמת בארצות המערב, וכן נצפתה התארכות בתוחלת החיים ועלייה ברמת הרפואה. מילות המפתח ברפואה שיקומית הן: גישה הומנית, צוות רב-מקצועי, טיפולים ארוכים ויקרים, העדר תוצאות דרמטיות או מיידיות, התארכות תוחלת החיים, היבטים של איכות חיים והזדמנות שווה.

רפואת השיקום שואפת להחזיר את הנכה לזרם החיים הקודם/הכללי שלפני המחלה או הפגיעה ע"י ניצול מירב היכולת הפיסית, הנפשית, החינוכית  והתעסוקתית בהתאם לרמה הביטוחית/כלכלית אליה הוא שייך. התהליך השיקומי נעשה לאורך זמן, ע"י צוות רב-מקצועי ובין-מקצועי, המשתמש באמצעים רפואיים, כירורגים, פיסיקלים, טכנולוגיים, ופסיכו-חברתיים. הרפואה השיקומית מטפלת נכים במכל גיל ומין, לאורך זמן רב, והכוללת מערכות מעקב. זהו תהליך הומני המהווה נקודת מפגש בין מקצועות הרפואה והבריאות, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, החינוך, הספורט וההנדסה. במעגלים מחוץ למערכת הבריאות, הנכים זקוקים לעזרת מערכת המשפט, ההנדסה, הכלכלה ועוד.

המודל השיקומי הוא מודל טיפולי- חינוכי. יש לו מאפיינים של אבחון והערכה, טיפול, מניעה ראשונית, שניונית ושלישונית של נכויות וסיבוכים  הוא דן בנכויות יציבות ונכויות מדרדרות שדורשות צרכים משתנים. יש לו רמות טיפול בבתי חולים, במרכזי שיקום, מרפאות, יחידות המשך ומעקב קהילתיים אפילו בבית הנכה. הצוות מורכב מרופא שיקומי, יועצים רפואיים או כירורגים אחרים, אחות, פיזיותרפיסט, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, עובדת סוציאלית, פסיכולוג, יועצים (מין, תעסוקה, ספורט, שעות פנאי, אומנות,  תחבורה, עזרים, בינוי ועוד).  הצעתי במאמר בעיתון "הארץ" ב-19 בפברואר 2002 , דוגמה לאיחוד רשויות לאומיות לטובת הנכים . אחוז שיעור הנכים מכול סיבה בארץ הוא בין 10% ל-20%.  אולי יהיה זה תמים לחשוב כך, אך הקמת תת-מיניסטריון לענייני נכים, בדומה להסדר הקיים בכמה מדינות, בתוך משרד הפנים, למשל, או משרד הבריאות, תשרת כמה מטרות: מתן תעסוקה לשרים בלי תיק, ייעול מערכות קיימות העוסקות בשיקום נכים, וצמצום ואפילו ביטול של כפילויות בלתי נחוצות וביורוקרטיה בלתי נסבלת. האם אפשרי הדבר? האם יתעלו על עצמם משרדי הממשלה, תאגידים וגופים שונים [עמותות אין ספור] כדי להביא מזור ביורוקרטי ומעשי לאוכלוסיית הנכים? גוף מיניסטריאלי כזה, שיחליף ויאחד את כל המשרדים, תאגידים וגופים אחרים העוסקים בנכים, יקשיב וגם יפנים את דעותיהם המקצועיות של המומחים לרפואה שיקומית, למשל. הרמה וההישגים של הרפואה השיקומית בארץ ידועים בכל העולם. ידועים גם הישגי בעלי מקצועות הבריאות העוסקים בשיקום בבתי החולים, במרפאות, במכונים ובגופים התנדבותיים: עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, אחיות, פיזיותרפיסטים, מרפאים בדיבור או בעיסוק, מחנכים, אנשי חינוך גופני וטכנאים.

גילוי נאות: פרסמתי את עיקרי הדברים שמופיעים כאן בכנסי רפואה שיקומית או בנאורולוגיה, וכן בפרק שהוקדש לנושא זה בכתב העת "עלי זית וחרב", 2017.

הכותב הינו פרופ' אמריטוס לרפואה שיקומית באוניברסיטת תל-אביב ויועץ למרכז רפואי-שיקומי "רעות", תל-אביב.

ביבליוגרפיה:

1. אבי עורי, "קריאה להקמת שירות בריאות ממלכתי", בכרך י"ז, 2017: עלֵי זיִת וחרב: רפואה צבאית.[ עלי זית וחרב הוא כתב עת היסטורי לחקר תולדות כוח המגן העברי בארץ ישראל בעת החדשה. הוא נוסד בשנת 1990, והוא יוצא לאור מטעם מרכז גלילי לחקר כוח המגן.]
2. אבי עורי, המחלקה לנאורו-פסיכיאטריה. "הרפואה" . 2018, 157:464-6
3. אבי עורי, איחוד נאורולוגיה, נאורוכירורגיה, פסיכיאטריה ושיקום תחת קורת גג אחת. הרצאת המליאה, כנס עדכון בנאורולוגיה, מלון הילטון תל אביב, 12 ביוני
4. אבי עורי, "תת-שר לענייני נכים". "הארץ" , 19 בפברואר 2002.