האמנם שם המקצוע שלנו משקף את עבודתנו ותכני ההוראה?

השם המקובל בעולם האנגלו-סקסי הרשמי של מקצוע הרפואה הפיסיקלית והשיקום הוא:
PHYSICAL MEDICINE AND REHABILITATION. ישנן מדינות שקיצרו ל-PHYSIATRY על משקל PSYCHIATRY.

כשאני למדתי בעת שנות התמחותי  (1974-1979), גם בעבודה הקלינית וגם בלימודי ההמשך שהחלו אז, חלק מהידע שעלינו היה לרכוש היה בתחום "הרפואה הפיסיקלית" והראומטולוגיה.

עד כמה שאני יודע כיום, הידע והפרקטיקה בתחומי הרפואה הפיסיקלית נעלמו מהקוריקולום של ההתמחות שיקומית, והתחום עבר לחלוטין לידי אלה במקצועות הבריאות. הרופא השיקומי הצעיר כיום, לא יודע כלל (אלא אם כן עיין בספרים שאנו למדנו מהם…) על עקרונות כלשהם של הרפואה הפיסיקלית. מה יודע היום בוגר מסלול ההתמחות ברפואה שיקומית על עזרי הליכה? (בשונה מתותבות, עליהן מקבל יותר ידע), כסאות גלגלים, סדים דינמיים ופסיביים? על עקרונות האלקטרותרפיה, ההידרותרפיה, השימוש בחום, קור, לחץ, הקרנה, גלים קצרים וכד'? אם האיגוד רוצה לאמץ מודל מודרני שמוותר על התכנים הללו, אז יש לשנות רשמית את שם המקצוע ל "רפואה שיקומית" ללא "פיסיקלית".

גם כשהגעתי להשתלמות במרכז השיקום שייסד הווארד ראסק (Howard Rusk) בניו יורק IRM-NYU ב-1980, הבנתי שההשפעה האמריקנית על הקוריקולום וההתמחות בארץ ובאירופה הייתה משמעותית.

היינו חייבים לקרוא ולשנן את הספרים הבאים:

Handbook of Physical Medicine and Rehabilitation (1)

Rehabilitation Medicine (2) – על 10 כרכיו (למרות שאני מצאתי רק שלושה…) ושנערך בין השאר ע"י סידני ליכט.

Rehabilitation Medicine (3) של הווארד ראסק (אותו קיבלתי מהמחבר אישית)

Kaplan & Materson's The Practice of Rehabilitation Medicine (4) ושגם אותו קיבלתי מהמחבר.

בעת ההתמחות, חויבנו גם ללמוד מספרי הדרכת EMG ואלקטרודיאגנוזה, או ספרי הבסיס על נוירו-אורולוגיה, וברגע שהגעתי להשתלמות ועבודה ביחידה הספינלית הלאומית האנגלית ב-Stoke Mandeville ב-1979, קיבלתי מסיר לודוויג גוטמן את ספרו הבסיסי על נפגעי חוט-שדרה:

Spinal Cord Injuries: Comprehensive Management and Research (5)

ברור שבאותו רגע שהתחלתי לשמש רופא המשלחת הישראלית לתחרויות ספורט הנכים (עוד לא נקראו פאראלימפיים), הייתי חייב להשלים את ידיעותי בעולם ספורט הנכים בקריאת ספר אחר של סיר לודוויג: Textbook of sport for the disabled (1976). (6)

מי שירצה לדעת על מקור רפואת השיקום הספינלי, מוזמן לקרוא תיאור יפה של התקופה ועל האבות המייסדים: Sir Ludwig Guttmann: spirit of Stoke Mandeville. (7)

מלבד אהבתי להיסטוריה, ברור לי שחייבים לנוע קדימה ולאמץ ספרות מקצועית חדשה. השיקום עזב מזמן את תורת הבלנאולוגיה העוסקת במעיינות החמים והסנטוריום. הרפואה הפיסיקלית הודגשה כאמור בספרים שציינתי למעלה, אך אין לשכוח, לדעתי, שיש להקנות כיום, לפחות עקרונות כללים של שטחים, שחברינו ושותפינו במקצועות הבריאות, בקיאים בהם יותר. למשל גם נושאי "ההליכה הפתולוגית", חייבים להיות נלמדים ע"י רופאי השיקום…

ובנושאים אחרים חשובים, האם המתמחים מקבלים יסודות באתיקה מודרנית? משהו על תולדות ומקורות המקצוע? על הגישה ההומנית הכוללנית ועל עקרונות עבודת הצוות?

לא הכול ברור מאליו ועובר "בהשראה" מהמומחים למתמחים.

אשמח לתגובות!

רשימת קריאה:

1. Frederic J. Kottke, Frank H. Krusen, Paul M. Ellwood , Krusen's Handbook of physical medicine and rehabilitation. 1982 Saunders
2. Rehabilitation and Medicine, edited by Sidney Licht, and Herman L, Kamenetz, Elizabeth Licht Publisher, New Haven, Conn. 1968.
3. Howard Rusk: Rehabilitation Medicine, The CV Mosby Co., St Louis, 1977
4. P E Kaplan & RS Materson, The Practice of Rehabilitation Medicine.CC THOMAS, Springfield , Ill.,1982
5. L Guttmann, Spinal Cord Injuries: Comprehensive Management and Research. Blackwell's, Oxford 1973.
6. L Guttmann, Textbook of sport for the disabled (1976)-
7. Sir Ludwig Guttmann: spirit of Stoke Mandeville, by Susan Goodman, London: Collins, 1986.